פסק-דין בתיק ת"א 8323-09

עניינה של התביעה שבפניי בנזק גוף שנגרם לתובעת, ילידת 1937, עת מעדה במדרכה, ביום 20.10.08 בשעה 23:00. הנתבעת היא עיריית ירושלים.

כפי שיובהר להלן, עם כל הצער על הפגיעה שנגרמה לתובעת, לא מצאתי שיש מקום להטיל על הנתבעת את האחריות לשאת בנזקי התובעת.

טענות הצדדים:

1. בכתב התביעה נטען כי התובעת ביקשה לחצות את רחוב חיים הזז, בצומת הרחובות הזז-רופין-מטודלה (בהמשך תוקן הדבר והובהר כי מדובר על הצומת עם שדרות בן צבי).  בעודה הולכת, נתקלה רגלה של התובעת בבליטה שנוצרה בשל פער שבין גבהי אבנים משתלבות, לבין מכסה של שוחה שהיה במקום. התובעת נפלה ארצה ובכדי להגן על עצמה נעזרה בידה הימנית. כתוצאה מהנפילה התנפחה ידה של התובעת, אך היא החליטה לשוב לביתה, במחשבה כי מדובר בכאב חולף. התאונה ארעה בליל שמחת תורה בשעת ליל מאוחרת והתובעת הינה שומרת מצוות. עם צאת החג, ומשכאביה של התובעת לא פסקו, פנתה לקבלת טיפול רפואי. התובעת אובחנה כסובלת משברים באצבעות יד ימין וידה גובסה במקום. מאז נזקקה התובעת, לטענתה, ל-45 טיפולי פיזיותרפיה, שתועלתם הייתה מוגבלת. התובעת טענה לאחריות הנתבעת לתאונה בכך שלא דאגה לתחזוקה נאותה של המדרכות שבשטחה, לא הציבה שלטי אזהרה, לא דאגה לתשתיות ראויות ולתאורה מספקת ועוד. כמו כן, נטען להפרת חובות חקוקות מכוח פקודת העיריות. התביעה נתמכה בחוות דעתו של ד"ר ליבני.

2. הנתבעת הכחישה את סעיפי התביעה וטענה כי תיאור התובעת שגוי שכן הרחובות המצוינים אינם נפגשים בצומת אחת. עוד נטען כי אף אם היה פער גבהים כנטען, אין הוא עולה כדי מפגע. בהמשך הוסיפה הנתבעת ותמכה הגנתה בחוות דעתו של ד"ר וייס.

מומחים רפואיים:

3. מטעם התביעה הוגשה, כאמור, חוות דעתו של האורטופד ד"ר מ. ליבני. המומחה בדק את התובעת ביום 23.6.09 וציין קיומה של הגבלת תנועה באצבעות יד ימין, היא היד הדומיננטית של התובעת. לאור התרשמותו של המומחה ממצבה של התובעת הוא קבע כי יש להכיר לה בתקופת אי כושר מלא למשך שישה שבועות החל מיום 21.10.08 ונכות זמנית של 50% למשך שישה שבועות נוספים. נכותה של התובעת לצמיתות נקבעה על ידו כדלקמן:

7%       בגין קישיון נוח של אצבע 2         לפי סעיף 44 (3) לתקנות המל"ל.

5%       בגין קישיון נוח של אצבע 3         לפי סעיף 44(4) לתקנות המל"ל.

5%       בגין קישיון נוח של אצבע 4         לפי סעיף 44(4) לתקנות המל"ל.

10%      בגין קישיון לא נוח של אצבע 5    לפי סעיף 43(4) ב לתקנות המל"ל.

סה"כ הוערכה נכותה המשוקללת של התובעת בשיעור המתקרב ל- 24.5%.

4. מטעם ההגנה הוגשה, כאמור, חוות דעתו של האורטופד ד"ר ש. וייס, אשר בדק את התובעת ביום 7.12.09. בחוות הדעת נקבע כי לא נותרה כל נכות באצבעות 3-2. אצבע 4 נותרה עם יישור יתר של גליל מקורב והגבלה בכיפוף האצבע. המצב מתאים לקישיון נוח ובהתאם הועמדה הנכות על 5%, לפי סעיף 44(4) לתקנות המל"ל. באשר לאצבע 5 צוינה הגבלה בכיפוף המתאימה לנכות של 5% לפי אותו סעיף. סך הכול הוכרה אפוא נכות משוקללת של 9.75%.

5. לאור הפער בין חווה"ד שהוגשו מיניתי ביום 7.4.10 את ד"ר מ.רוסו כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה (כירוגיית יד). המומחה בדק את התובעת ביום 12.5.10. בבדיקת התובעת ציין המומחה כי בתנועה ליישור של האצבעות 5-2, קיים עיוות קל מאד בבסיס אצבע 4 ועיוות קל מאד בבסיס אצבע 5, קצת יותר מאצבע 4. בבדיקת הכיפוף של אותן אצבעות צוינה מגבלה של אצבע 4 בשל קישיון. המומחה סיכם כי הבדיקה מעידה על ירידה רבה בכוח ידה הימנית, הדומיננטית, של התובעת. נקבע כי כל הממצאים נובעים מהתאונה הנדונה. נכותה הזמנית של התובעת הועמדה על 100% למשך שישה שבועות ועל 50% למשך שישה שבועות נוספים.

נכויותיה הצמיתות של התובעת נקבעו כדלקמן:

3.5%     בגין קישיון נוח באצבע 2                        לפי סעיף 44(3) בהתאמה למחצית קביעתו.

2.5%     בגין קישיון נוח באצבע 3                        לפי סעיף 44(4) בהתאמה למחצית קביעתו.

5%       בגין קישיון נוח באצבע 4                        לפי סעיף 44(4) בהתאמה למחצית קביעתו.

5%       בגין קישיון נוח באצבע 5                        לפי סעיף 44(4) בהתאמה למחצית קביעתו.